אודות

קוד קוד
מדינת ישראל, שבמשך שנים הואשמה בהיותה מדינת לווין אמריקנית, זכתה באמצע שנות ה-90 לעצמאות מזן מוזר; בחסות האינטרנט צמח לו “החלום הישראלי”: לחשוב על רעיון, לתכנת אותו ולהיקנות על-ידי חברת-ענק אמריקנית. מאז חדרה המילה “סטארטאפ” לז’רגון ה-“אימהי-פולני” בישראל, ואת מקומן של עריכת-הדין והרפואה תפס המקצוע הנחשק החדש- התכנות.

חרף היווצרות קהל איכותי וכמותי של חובבי יצירה בעלי אוריינטציה טכנולוגית, כפי שניתן למצוא בבלוגוספירה/מולטיספירה או בקהילות שנוצרו סביב אתרים טכנולוגיים ואמנותיים כאחד, עדיין, ישנם רק ביטויים אמנותיים מעטים שאפשר למצוא בקרונות אותה רכבת דוהרת של קטר ההייטק. תכניתנים מסבירים זאת בכך שאחרי שהיו ספונים בקיוביקלים שלהם בתנאי עבדות מרצון, הם רוצים רק לנוח. רבים מהם מצהירים שלצד העבודה הקשה בעלת האוריינטציה הכלכלית, הם דווקא חייבים “משהו לנפש”, אך לכשמזדמן להם ליצור, הלה משתדלים להתרחק ככל הניתן מסביבת הפיתוח. אחרים חוששים לפרסם עבודות, מחשש שהדבר ייצור להם תדמית “לא רצינית” בעולם התעשייתי-תכניתני-תועלתני.

באותה שעה, מן העבר השני, בעולם האמנות נרשמים מאמצים מסוימים, נקודתיים, לסנכרון מול הקידמה, אך גם במחסור במפתחים ובמסלולי הכשרה שידם על הדופק. חרף ניסיונות לשדך בין עולם האמנות למרחב התכנות, המסה הקריטית של ההתכה נוצרת כיום בעיקר באמצעות אותן שבע תוכנות, שרובן מבית היוצר של חברה אחת. התוכנות, מצוינות ככל שיהיו, אמנם מאפשרות להגשים כמעט כל יוזמה חזותית, אך הן גם כופות על האמנים המשתמשים בהן דפוסי חשיבה ודרכי פעולה מתוקף המסר המובלע במדיום.

אמנות קוד היא מושג חמקמק. במקרה של התערוכה “קוד קוד”, בחרנו לעסוק באמנות מבוססת תכנות, כאשר הקוד יכול להיות מפותח ע”י האמן או שלאו. האמן רשאי לכתוב את הקוד, לחקור את ההיבטים האסתטיים שלו, לעוותם או להשתמש בהם, בעוד שהקוד רשאי להיות תקין, מסולף או פרוץ. העבודות שנבחרו משקפות עולם שונה במקצת מזה שאנו רגילים למצוא בתערוכות אמנות “דיגיטלית”. העבודות מתחככות כולן בסוגיות פוליטיות ובמאבקי כח שונים, החל מהסכסוך הפלסטיני-ישראלי, דרך כלכלת חברות הענק שאוספות עלינו מידע, עבור בזכויות יוצרים ופריצות, וכלה בפוליטיקה של המחאה. במובן זה, מדובר בעבודות בעלות מבע אינטרנטי הבא מתוך המבט על המציאות; אקט אקטיביסטי ופואט-טכנולוגי של עידן הביט הדיגיטלי, פעולת תגמול (היפר)טקסטואלית. אם תרצו, מדובר בעבודות שהמקלדת היוותה עבורן פאלטת צבעים, אך ללא קיום מקש ה”אסקייפ”.

הופעת היצירות הללו מתקיימת על רקע תהליך שהחל לתפוס תאוצה בשנתיים האחרונות, במהלכו נוצר גרעין קהילתי הולך ומתפתח של אמני קוד. את נביטתו ניתן לראות לא רק בשוליים האזוטריים והאקזוטיים של הפס הרחב, אלא גם במסגרת מוסדות אינטרנטיים ותיקים ומבוססים כגון פורטל וואלה!, שם אנו אוצרים את גלריה 1024 – הגלריה המקוונת העברית הראשונה, שרבים מהמציגים בתערוכה זו כבר זכו לפעול בקרבה, לצד אחרים שיעשו זאת בעתיד.

Advertisements
%d bloggers like this: